:דבר ראש המחלקה
אילן בז'ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה
השנה התחילה בטראומה קולקטיבית ובחוסר יכולת להכיל את המציאות החדשה שנכפתה עלינו. תקופה זו העמידה במבחן את היכולת להביע אמפתיה וחוכמה דרך העיצוב בכלל ואופנה בפרט. 43 סטודנטים המסיימים 4 שנות לימוד שהתחילו במגפה עולמית ומסתיימים בקולקציות בעלות יכולת מדהימה להתמודד עם הקונטקסט החברתי והאישי המורכב שלנו.
אני גאה להציג את מחזור 2024 בתחושת הישגיות אישית ומקצועית בשנה כה מאתגרת ומורכבת.
הנושאים השנה נעים בין האופי ההיסטורי בחקר העיצוב אל מול החדשני והמודרני וחיפוש אחר עוגנים ושייכות מקומית. כאזרחים מצאנו את עצמנו תוהים אודות הקשר בין היחיד והקולקטיב וכמעצבים, אנו מתמודדים עם אותן שאלות ומציבים נקודות אחיזה דרך השפה המוכרת לנו – החומר, הצבע, הצללית, הטקסטורה ועוד.
עבודות הסטודנטים'ות רק מדגישות כמה העיצוב מקיף אותנו בכל תקופה ותקופה.
החיפוש אחר צורה נכונה, היצירתיות הייחודית, עבודות הקראפט, החומריות מהעולם החדש, האיכות והאסתטיקה, הטכניקות והדיוק בגזרות חכמות בצורות מעניינות ובלתי צפויות, מדגימים שוב את היכולות הגבוהות של עבודות הסטודנטים'ות המשקפות את ההתמודדות המקצועית והאישית עם האתגרים הנובעים מהעולם המשתנה בו אנו חיים. הקולקציות משלבות בין הנורמלי והשיגעון, הסדר והכאוס ורגישות יתר, שהפכו את העבודות לנקודת האור בפרויקטי הגמר למגוונים, מורכבים ובעלי רבדי משמעות רבים.
אני מזמין אתכם'ן לבחון ,להרהר, לחשוב ולהנות.
הנורמלי והאחר
אחד מנושאי המחקר בהם עוסקים הסטודנטים'ות הוא העמדת "הנורמלי" או ה"סטנדרטי" אל מול "השונה" או "האחר". מספר קולקציות עוסקות בהיבטים שונים של הנושא דרך עיצוב קולקציה והתבוננות בטיפוסים שונים או עיסוק בבעלי מוגבלויות מתוך חוויות אישיות או משפחתיות.
היבטי ה"אחרות" כוללים גם התייחסות למאפייני זהות לאומית או דתית, או היעדר השייכות והגדרת זהות מובהקת הנובעת משילוב משפחתי בין יהדות לנצרות. מאפיינים נוספים של התמודדות עוסקים בהשפעה של נשיות אחרת ובקבלה עצמית של מורכבות בהעדפות מיניות, בחינת המתח החריג בין גוף ורפואה ופנייה לישות חדשה שמכילה מרכיבים ביולוגים ומלאכותיים.
האישי והקולקטיבי
באופן מאוד מובן, חלק ניכר מהקולקציות עוסקות בקשר בין האישי והקולקטיבי, תוך דיון במערכת המורכבת של הלחצים הנובעים מהסובב אותנו והאירועים האחרונים. כך, ישנה התייחסות לסדרות "קאלט" כשיקוף להתחמקות מהתמודדות עם משברים אישיים וקונפליקטים, דרך צבעוניות מודפסת שיוצרת אשליה ש"הכל בסדר", או עם המציאות המורכבת דרך שליטה במראה החיצוני שלנו. תפיסת הבית כעוגן מרכזי בחיי היומיום שלנו נבחן גם הוא לאור החודשים האחרונים, לצד פנייה אל אפיקים כדוגמת תיאורית הסינגולריות דרכה אנו תוהים אודות הקשר בין כאוס לשפיות והדגשת פוטנציאל ההתמוטטות במציאות השבירה שלנו.
אהבה ומיליטריזם
הדגשת האשליה של הזוגיות והנטייה להתעלם מהפוטנציאל לפרידה וכאב לב, ביטויי התרבות שהתפתחו סביב טקסי החתונה, או דרך דחיית תאריך הנישואין שנובעת מגיוס למילואים הן רק חלק מהתמודדות האישית שהיוותה השראה למספר קולקציות. רפרור לתרבות האופנה הקיטשית של שנות ה-50 בארה"ב אל מול התרבות המיליטנטית הישראלית, היוו בסיס לחקירה והדגשים בפערים אלו, בעיצוב מערכות לבוש העוסקות בקשיים אובייקטיביים. העיסוק בגלוי והנסתר ובאסתטיקת הכאב, תחת המעטפת של מראה מקסימליסטי אל מול תרבות הפרפקציוניזם, יצרה רעיונות לא קונבנציונאליים לקולקציות אלטרנטיביות.
המוחשי והדיגיטלי
לא מפתיע שלאור ההתפתחויות המהירות והעמוקות שאנו חווים על ידי מגוון טכנולוגיות חדשות וישנות (AR, VR, מחוללי דימויים הנשענים על בינה מלאכותית ועוד) ניתן לראות השפעות לעיסוק באמנות גנרטיבית ככלי לבחינת המעבר בין הגוף הפיזי והווירטואלי וכן בשאלות רחבות יותר העוסקות בקריאה לדמיין עתיד בו אידיאל היופי מוכתב על-ידי תוכנה, או שיבוש התאמה מגדרית באמצעות תוכנת AI. לצד ההיקסמות מעולם הטכנולוגיה, קולקציות אחרות פונות ל"צל הפנימי" כסימן לפער בין הדיגיטלי והמוחשי, בין בידוד וחיבור ועולמו של נווד דיגיטלי כקריאה לבחינת קיום ללא חפצים פיזיים.
המסורתי והאידאולוגי
מספר קולקציות עוסקות בתהליכים היסטוריים משמעותיים של עולם העיצוב מתוך מבט-על והתמקדות בערכים המשפיעים על הפעולה העיצובית. העיסוק בשייכות כתוצאה מעליות חלוציות ואידיאולוגיות, בחינת קדושת העבודה והיעדר העיסוק בפנאי בחברה הישראלית, בא לידי ביטוי בשימוש בעבודות "קראפט" כבחינת העתיד, ההווה והפחד מלהישאר מאחור, בחינת המציאות בצורה רעננה וקריאה לשחרור הגוף מגבולות מוגדרים תוך שבירת מוסכמות בתפיסת הגוף המסורתית.
זיכרון והתחדשות
אלמנטים של ממנטו מורי (memento mori) בעולם האמנות והעיצוב והאיזון העדין של הקיום האנושי שזורים בעיסוק ובזיכרון של אהובים שנפטרו והיוו השראה רגישה במיוחד כמו לדוגמה, פרידה מאב או אם בתקופת הילדות וההתמודדות עם הנצחה, טראומה ופוסט טראומה של חוויות אישיות; נדוניה כעיסוק במחשבה על הדורות הבאים שיישארו אחרי לכתנו, הצורך והרצון להמשיך לחיות, הפחד כגורם משתק לקנבס הריק ולאי-הוודאות האופפת אותנו במשך תקופה ארוכה אך עם תקווה ואופטימיות חכמה במיוחד.